פסק-דין בתיק ע"א 1074/06

כב' השופט אברהם אברהם:

רקע

1.         שניים פלשו לקרקע פלונית. בעליה תובע את סילוקם ממנה, כמו גם חיובם בדמי שימוש ראויים, ופיצוי על נזק שנגרם לו כתוצאה מן הפלישה. הפולשים כופרים בזכויותיו בחלקה, כמו גם בטענה כי פלשו אליה.

2.         זהו בתמצית הסכסוך. זרעיו נזרעו בתחילת שנות התשעים למאה החולפת, ומאז הוא מעסיק את בתי המשפט בלי הרף, כשהפולשים אינם משלימים עם פסיקותיהם של בתי המשפט, על כל דרגותיהם. השתלשלות העניינים, זו הנוגעת לסכסוך גופו וזו שעניינה בהליכים הרבים שנתקיימו בסכסוך, מלאה ממש, אלא שנראה, כי אין מנוס מפריסתה (פעם נוספת) בפתח פסק הדין.

השתלשלות העניינים עד כה

3.         ביום 18.11.1991 פנו המערערים (ב-ע.א. 1074/06, והריהם המשיבים בשאר הערעורים שהונחו לפנינו, ולהלן יתכנו יחדיו - 'ח'ורי') למינהל מקרקעי ישראל (להלן - 'המינהל') בבקשה כי יקצה להם מגרש בנצרת עילית, לשם בניית בית מגוריהם. הבקשה הוגשה בטרם פרסום חוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992 (להלן - 'חוק חובת המכרזים' או 'החוק'). המינהל דרש מח'ורי להמציא אישור של שר המשטרה או המפכ"ל, אולם כל שהוגש (ביום 21.1.1992) הוא אישור סגן מפקד המחוז במשטרה. ביום 8.7.1992 הודיע המינהל ליועצת המשפטית של המשטרה, כי לא יוכל לטפל בבקשתם של ח'ורי בלי שיקבל את המלצת שר המשטרה או המפכ"ל.

בין לבין פורסם, ביום 12.3.1992, חוק חובת המכרזים, שנכנס לתוקפו ביום 16.5.1993, משמע בטרם נסתיים הטיפול בבקשת ח'ורי להקצות לו מגרש. מכוחו של חוק זה מחויב היה עתה המינהל לקיים מכרז פומבי, אם רצה לעשות עסקה במקרקעין. הוראה זו חלה, לכאורה, על הקצאת המגרש לח'ורי. אלא שבחוק נכללה גם הוראת מעבר (סעיף 9 (א)(1)), לפיה החוק 'לא יחול על התקשרות כתוצאה ... מפניה לקבלת הצעות או ממתן התחייבות, והכל אם נעשו לפני תחילתו של חוק זה בהתאם לכללים ולנהלים שהיו נהוגים לפני תחילתו של החוק'.

4.         הואיל והליכי הקצאת המגרש לא נסתיימו עובר לכניסת החוק לתוקפו, נתכנסה, ביום 22.9.1993, ועדת הפטור שעל-יד מועצת מקרקעי ישראל, ודנה בבקשתם של ח'ורי להקצות להם מגרש וקבעה, כי עובר לכניסת החוק לתוקף ניתנה לח'ורי התחייבות, הנופלת לגדרה של הוראת המעבר שבסעיף 9(א)(1) לחוק, ולכן פטור המינהל מן החובה לפרסם מכרז פומבי.

5.         לפיכך הוקצה, ביום 7.6.1994, מגרש לח'ורי. מספרו של המגרש - 2 (והריהו שוכן על חלקות 75, 97 ו-110 בגוש 16535, ולהלן נכנהו - 'מגרש 2'). ביום 3.10.1994 חתמו ח'ורי על חוזה פיתוח עם המינהל, לאחר ששילמו את מלוא התמורה עבור המגרש.

6.         ביום 11.8.1995 הכינו ח'ורי בקשה להיתר בניה על מגרש 2, והגישוה למינהל. מגרש 2 זה גובל עם מגרש 3, שהזכויות בו נתונות למשיב 2 (בע.א. 1074/06, הוא המערער בע.א. 1080/06, ולהלן יתכנה - 'דיאב'). ח'ורי סברו, כי דיאב הסיג את גבולם, על ידי שפלש למגרש 2 שהוקצה להם. על כן פנו (ביום 3.9.1995) בתביעה לבית משפט השלום בנצרת (ת.א. 3275/95) ועתרו לסילוק ידו מן המגרש (נוסף לדמי שימוש ראויים ועגמת נפש).

7.         סמוך לאחר הדברים הללו פנה המינהל לח'ורי והודיעו, כי המשיבה 3 (בע.א. 1074/06, היא גם המערערת בע.א. 1111/06, ולהלן - 'העירייה') העלתה הצעה לעסקת חליפין, במסגרתה יינתן לח'ורי מגרש מס' 6, שהזכויות בו נתונות לעיריה, והעיריה תקבל במקומו את מגרש 2, שנועד לח'ורי. משנתנו ח'ורי את הסכמתם להצעה, הוחל בהליכים למימושה, על מנת שעם השלמתה תקבל העיריה את מגרש 2, וח'ורי - את מגרש 6.

8.         מגרש 6 גובל אף הוא במגרש 3 של דיאב. דיאב, כך הסתבר לח'ורי, הסיג גבול גם לעבר מגרש 6. למגרש 6 פלש גם המשיב 1 (בע.א. 1074/06, והריהו המערער בע.א. 1079/06, ולהלן - 'נסייר'), לו נתונות הזכויות במגרש 5, הגובל במגרש 6 אף הוא. בימים 4.1.1996 ו- 21.1.1996 פנה המינהל לדיאב ולנסייר, בהתאמה, ודרש את סילוק ידם ממגרש 6.

9.         הליכי החלפת מגרש 2 במגרש 6 (עסקת החליפין בין העיריה לח'ורי) נמשכו בפניה שפנתה העיריה למינהל מיום 11.3.1996, פנייה שאושרה (ביום 20.6.1996) בידי מנהל המחוז של משרד הפנים. ביום 1.12.1996 אושרה עסקת החליפין בידי הנהלת מקרקעי ישראל, וביום 2.1.1997 חתמו ח'ורי על הסכם פיתוח עם המינהל ביחס למגרש 6, ושילמו את התמורה שנדרשה מהם.

10.        ביום 20.1.1997 פנו ח'ורי בתובענה נוספת לבית משפט השלום בנצרת (ה.פ. 4003/97), ועתה ביקשו את סילוק ידם של דיאב ונסייר ממגרש 6 (התובענה הועברה אחר כך ל'פסים רגילים' וזכתה לסימון ת.א. 5053/98).

11.        ביום 13.2.1997 פנה דיאב לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ה.פ. 250/97) ועתר ליתן הצהרה, לפיה העסקה בין המינהל לח'ורי ביחס למגרש 6 בטלה, על שום שנעשתה בניגוד לחוק חובת מכרזים. הדיון בתובענה הועבר לבית המשפט המחוזי בנצרת (ועתה קיבלה סימון כ-ה.פ. 344/97). ביום 4.11.1997 דחה בית המשפט (כב' השופט מ' בן-דוד, כתוארו אז) את התובענה. ערעור שהגיש דיאב לבית המשפט העליון (ע.א. 6629/97) נדחה.

12.        סמוך לאחר דחיית ערעורו של דיאב לבית המשפט העליון פנה נסייר לבית המשפט המחוזי בנצרת (ה.פ. 355/97) ותבע להצהיר, כי הקצאתם של מגרשים 2 ו-6 לח'ורי מנוגדת לחוק חובת מכרזים ולכן בטלה. בדיון שנתקיים בפני כב' השופט ממן (כתוארו אז) משך נסייר את תובענתו, והיא נמחקה.

13.        ביום 29.12.1999 הגיש המינהל לבית משפט השלום בנצרת תביעה (ת.א. 5233/99) לסילוק ידם של דיאב ונסייר ממגרש 6 (על מנת שיוכל לתיתו לח'ורי).

14.        אצל בית משפט השלום מונחות היו, איפוא, שלוש תביעות, ופסק הדין הנתון עתה לביקורתנו בערעור ניתן בשלושתם במאוחד, ואלה הן:

            ת.א. 3275/95 - תביעת ח'ורי נגד דיאב לסילוק ידו ממגרש 2 (וסעד כספי);